יחפה

כשהייתי ילדה הייתי הולכת יחפה ומטיילת במשק מאחורי הבית, לפעמים עולה ללול תרנגולות של השכן וגונבת כמה ביצים, אבל לא בשביל לאכול. כי גיליתי שיש ביצים רכות שאם מוציאים להן את הקליפה בעדינות אפשר לשחק איתן בזהירות כמו ג'לי, אבל להיזהר לא לפוצץ כי אז אמא כועסת.

וזה קצת מצחיק כי היום שאני כבר די גדולה הריח השנוא עליי הוא ריח של ביצה שבורה.

ואז גדלתי קצת, ועברנו למושב אחר. עדיין הלכתי יחפה, עד לבית של חברה שלי ובחזרה, מדלגת מצל לצל כי על הכביש חם, חם מאוד הרגליים כמעט נשרפות.

לפעמים הייתי הולכת יחפה בכוונה בשבילי עפר, כדי לחשל את הרגליים כמו שצריך. ולא פעם עבר מבוגר ואמר ילדה לא כואבות לך הרגליים ? אולי תנעלי נעליים.

אבל אני? אני רציתי ככה, בלי.

וכך עברו השנים והמשכתי לגדול (למרות שחשבתי שלי זה לא ייקרה), הכרתי מישהו ועברנו לגור ביחד, בהתחלה בעיר, אבל בבית עם גינה קטנה. אחר כך במושב, בבית עם גינה גדולה. ואימצנו כלבה והלכנו ללמוד ולעבוד.. ועדיין הלכתי יחפה, אבל הפעם רק בחצר של הבית.

כמה שאני אוהבת להרגיש את האדמה כשהיא חמימה, את הדשא כשהוא קריר, או כשחיפושית לפתע מטפסת עליי או אפילו נמלה, כן, נמלה. זה מזכיר לי שככה באנו, בהתחלה של הסיפור, לא רק הסיפור הזה, בהתחלה של כל סיפור.

והחיים ממשיכים יום יום שעה שעה ואני עדיין לא מבינה. למה חייבים לנעול נעליים .

#תגידימשהו